משמעות השם שושי

שושי הוא שם חיבה שיצא מן השושנה — מן השם שושנה, פרח שמופיע בשיר השירים ונחשב לאחד היפים והרכים שבשמות העבריים. עם השנים שושי התנתק מן השושנה והפך לשם עצמאי בזכות עצמו, שם שיש בו את יופיו של הפרח אבל בגרסה קלילה, חייכנית ויומיומית יותר. זה שם שנשמע כמו חיבוק — מתחיל ב'שו' רכה ונח על 'שי' פתוחה כמו מתנה.

כשמתייעצים איתי על השם שושי, אני תמיד עוצרת על הצליל שלו — איך הוא מתגלגל בפה בקלילות, בלי שום קצה חד, כולו רכות ושמחה. יש בו משהו נגיש להפליא, שם שאי אפשר לומר בהתנשאות, שם שמושך אנשים להתקרב. וזו בדיוק שושי: היא לא מתאמצת שיאהבו אותה — היא פשוט קורנת חום, וזה קורה מעצמו.

האות ש' שפותחת את שמה היא בעיניי הסוד שלה. ש' היא אות של אש — שלוש הלהבות שבצורתה מספרות על חיוניות שבוערת בפנים, על תנועה ועל תשוקה לחיים. וזה בדיוק שושי: מבחוץ מתוקה ורכה, אבל בפנים בוער אש קטנה של שמחה ואנרגיה שלא נכבית בקלות. המתיקות שלה אף פעם אינה סוכר ריק — יש מאחוריה חום אמיתי.

האתגר של שושי מתחיל בדיוק במקום היפה שלה — המתיקות והקלילות. כשהיא לא מאוזנת, החיוך הופך למסכה: היא ממשיכה לחייך גם כשקשה לה, ממתיקה את המציאות עד שהיא שוכחת להרגיש את הכובד שבתוכה. היא לא רוצה להכביד על אחרים, אז היא בולעת את הצער ומגישה אור גם כשבפנים חשוך.

ומהצד השני — הרצון להיות אהובה ומקובלת עלול לגרום לה לוותר על עצמה. היא נותנת ומרצה ומחייכת, ולפעמים נשכחת שם ביניהם. האתגר שלה הוא ללמוד שמותר לה גם להיות כבדה, עצובה, לא במיטבה — ושאוהבים אותה גם ככה, לא רק כשהיא קורנת. שהמתיקות האמיתית באה כשהיא מרשה לעצמה גם את הצל, לא רק את האור.

שושי היא תזכורת חיה לכך שמתיקות היא לא בריחה מהמציאות — היא דרך אחרת לחיות אותה. שאפשר לראות את הכובד ובכל זאת לבחור באור, לקרב אנשים בלי מאמץ, ולהיות נוכחות שממתיקה כל חדר בלי לזייף. שיש כוח עצום בחיוך שבא מהלב, ובאדם שיודע להפוך רגע רגיל לרגע חם.

זו המתנה שלה לעולם — להזכיר לנו כמה קל להאיר אם רק בוחרים בזה, כמה יופי יש במי שמקבלת אנשים כמו שהם, וכמה חום יש באש קטנה שבוערת בשקט. נשים כמוה הן החום שמחזיק את מי שסביבן. הן ההוכחה ששם קליל וחייכני יכול לשאת בתוכו את הברכה החמה והעמוקה ביותר. וזה, בעיניי, הדבר הכי יפה שיש.