משמעות השם יונתן

יונתן הוא שם תנ"כי מפואר, ומאחוריו אחד מסיפורי הידידות היפים בכל התנ"ך. יונתן בן שאול היה נסיך, יורש העצר - ובכל זאת בחר לאהוב את דוד אהבת נפש, לוותר על המלוכה למענו, ולהגן עליו גם במחיר העימות עם אביו. השם עצמו נגזר מ'נתן ה\'' - מתנה מאלוהים, ובו שני הפנים של יונתן: הנתינה הגדולה, הנאמנות שאין בה חשבון, ולצד זה האומץ והנחישות של מי שיודע ללכת אחרי מה שנכון גם כשזה קשה.

וכשאני יושבת על השם יונתן, אני תמיד מרגישה בו את השילוב הזה של חום ועוצמה. מבחוץ יש בו נעימות, חברותיות, לב פתוח - אדם שאנשים אוהבים להיות לידו. אבל מתחת לחום הזה יש כיוון ברור, יוזמה, ביטחון שקט של מי שיודע לאן הוא הולך. יונתן לא נסחף - הוא בוחר, והוא מוביל.

יש משהו יפה דווקא באות שפותחת אותו - היו"ד, האות הקטנה ביותר, זו שהכל מתחיל ממנה. ביו"ד טמון סוד ההתחלה והניצוץ, הרעיון שממנו נובעת כל תנועה גדולה. וזה כל כך יונתן - מי שנושא בתוכו את הניצוץ הזה, את הידיעה הפנימית לאן הוא רוצה לעוף. כשמתייעצים איתי על השם יונתן, אני אומרת: זה שם של אדם שיודע לתת מכל הלב, אבל גם יודע בדיוק לאן הוא הולך.

הנאמנות והלב הפתוח - כשהם לא מאוזנים - עלולים להפוך אצל יונתן לנתינת יתר. הוא אדם שנעים לו לתת ולהיות לצד אחרים, ולפעמים הוא שוכח את עצמו בדרך, מוותר על צרכיו כדי לשמור על הקשר ועל ההרמוניה. כמו יונתן שבתנ"ך שוויתר על המלוכה - הנתינה שלו יפה, אבל היא צריכה לזכור גם אותו.

ויש עוד נקודה עדינה: היוזמה והביטחון יכולים לפעמים להפוך לחוסר סבלנות כלפי מי שאיטי ממנו, או לרצון להוביל שלא תמיד משאיר מקום לאחרים. כשהראש רץ מהר וברור, לא תמיד קל לחכות. השיעור הגדול של יונתן הוא ללמוד לאזן בין הנתינה לקבלה, ולזכור שאפשר להוביל גם כשמקשיבים לקצב של סביבו.

המשפט הזה - ההזכרה שאפשר לאהוב עד הסוף ובכל זאת לשמור על הכיוון - הוא בדיוק מה שיונתן צריך לשמוע. שמישהו יראה את הנאמנות שלו, יכבד את היוזמה והחדות שלו, ויזכיר לו שהנתינה שלו יכולה לחזור גם אליו.

בעולם שמרבה לבחור בין לב פתוח לבין דרך ברורה, יונתן הוא מי שמזכיר לנו שאפשר לקבל את שניהם - שהנאמן יכול להיות גם המנהיג, ושהחום אינו סותר את הכיוון אלא ממלא אותו במשמעות. עם קצת פחות שכחה עצמית, ועם היכולת לקבל בדיוק כמו שהוא נותן - יונתן הופך להיות בדיוק כמו השם שלו: מתנה, לב נאמן, וחץ שיודע לאן לעוף.