משמעות השם רענן

רענן הוא שם עברי יפהפה, שמצלצל בו מיד ריח של עלים ירוקים ושל חיים מלאי לחלוחית. בתהילים כתוב 'עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו' - תיאור של אדם שגם בזקנתו נשאר טרי, פורה, מלא חיים. וגם 'כזית רענן יפה פרי תואר' - העץ שהעלים שלו לא נובלים, שנשאר ירוק גם כשהכל סביבו מצהיב. השם הזה נושא בתוכו הבטחה של חיוניות שלא כבה, של רעננות שממשיכה להתחדש.

וכשאני יושבת על השם רענן, אני תמיד מרגישה בו את הלחלוחית הזו - את הרוך, את הנתינה. יש בו משהו שמזכיר עץ שמושך אליו את הגשם, שיודע לקבל ולתת בו-זמנית. זה לא שם של כוח מזדקר; זה שם של מי שנותן צל, של מי שקשוב, של מי שיש לו לב רחב שמתחדש כל הזמן.

יש משהו יפה דווקא באות שפותחת אותו - הרי"ש הזו, אות של רוך וגמישות, של תנועה עדינה שמתכופפת אבל לא נשברת. וזה כל כך רענן - מי שיש בו רגישות ורכות, אבל דווקא מתוך זה עוצמה של מי שיודע להתחדש. כשמתייעצים איתי על השם רענן, אני אומרת: אתם קוראים לו שם של עץ שתמיד ירוק - שם של חיים שממשיכים לפרוח.

הרגישות הזו, הלב הקשוב שנותן בלי סוף - כשהיא לא מאוזנת, היא יכולה להפוך לנתינת יתר עד ביטול עצמי. רענן שנותן לכולם עלול לשכוח את עצמו, לוותר על מה שהוא רוצה, ולהרגיש בסוף שלא באמת ראו אותו. יש בו נטייה לספוג ולהצטבר בשקט, עד שהמצטבר מתפרץ במקום לצאת בזמן.

ויש עוד נקודה עדינה: מי שכל כך רך וקשוב לזולת, לפעמים נפגע בקלות ומתקשה להעמיד גבול ברור. רענן עלול להימנע מקונפליקטים, לבלוע עלבונות כדי לשמור על השקט, ולהרגיש קורבן של הנסיבות. השיעור הגדול שלו הוא ללמוד שנתינה אמיתית מתחילה מתוך אדם שלם - שמותר גם לקבל, גם לומר לא, וגם לבקש בעצמו.

המשפט הזה - ההזכרה שרעננות ונתינה יכולות ללכת יחד, בלי שאדם ישחק את עצמו - הוא בדיוק מה שרענן צריך לשמוע. שמישהו יראה את הלב הרך שלו, יכבד את הנתינה, אבל גם יזכיר לו שמותר לו למלא את עצמו מחדש.

בעולם שלפעמים מעריך רק את מי שדוחף בכוח, רענן הוא מי שמזכיר לנו את היופי של הרוך, של הנתינה השקטה, של החיוניות שממשיכה להתחדש. עם קצת יותר גבול, ועם היכולת לקבל בדיוק כמו שהוא יודע לתת - רענן יכול להיות בדיוק כמו העץ שעליו נכתב 'דשנים ורעננים יהיו': טרי, פורה, ומלא חיים שממשיכים לפרוח.